קריאה לשלום מטייבה
מאת האב איברהים פלטס
בערבית, טייבה פירושה "טוב". אך לאחרונה, שום דבר טוב לא קרה בכפר הפלסטיני הזה, המיושב כולו על ידי נוצרים.
ביום שני, 14 ביולי, ראשי הכנסיות הנוצריות בארץ הקודש, יחד עם שגרירים וקונסולים, הגיעו כדי להביע את קרבתם ואת הסולידריות שלהם עם הכהנים והתושבים של טייבה, אשר במשך שבועות מתמודדים עם התקפות קשות של מאות מתנחלים ישראלים. המתנחלים האלה מנסים באלימות לתפוס את בתיהם ואדמותיהם.
בטייבה יש כ-1,500 תושבים, כולם משתייכים לעדות נוצריות שונות: לטינים, יוונים אורתודוקסים ומלכיתים. אתמול בבוקר, כולם היו שם – מנהיגים דתיים, תושבים, ואפילו אנשים מכפרים שכנים – אסירי תודה על אחוות התמיכה מצד אלה שמבינים באמת את סבלם.
כשמתקרבים לטייבה מצפון ירושלים, הכפר מציג מראה מוכר ומסביר פנים: מגדלי הפעמונים של שלוש הכנסיות מתנשאים מעל הנוף, משקיפים על קהילה שלווה ומאוחדת. ומקולות האנשים – מבוגרים, קשישים וילדים – ניתן היה לשמוע את פחדם, כאבם, והמתח של השבועות האחרונים.
היו הרוגים באזור. רבים נפצעו. אנשים נאלצו לעזוב את בתיהם. מבנים נהרסו. שדות הוצתו. אלו הן התקפות פחדניות נגד אזרחים בלתי חמושים – אנשים שבמשך מאות שנים נותרו נאמנים לדת אבותיהם בארץ שעדיין שומרת על מסורות מימיו של ישוע.
ועדיין, לא נאמרה מילה אחת של שנאה או נקמה – רק תחינה כנה לעזרה, שיורשו לחיות בשלום על אדמתם.
ארץ הקודש סובלת – בכל אחד מתושביה, בכל פיסת אדמה שחוללה, באלימות שממשיכה לפצוע אותה. בעזה, הטבח נמשך. אנשים מתים בעודם ממתינים בתור, מושפלים רק בגלל שביקשו אוכל. ילדים מתים רק בגלל שהתקרבו ל"ארגון אחות המים", שהוא מקור חיים ונחמה לכולם.
בגדה המערבית, במיוחד בבית לחם, חיי היומיום הופכים בלתי נסבלים. נוצרים מקומיים נאלצים לעזוב את מולדתם בחיפוש אחר ביטחון ועבודה בחו"ל. הם כמהים להישאר בבתיהם, לשמר את זהותם כעם של אמונה. אך ההטרדות המתמשכות והתקפות המתנחלים הבלתי פוסקות, המבוצעות ללא עונש, יחד עם הגבלות התנועה ההולכות ומתהדקות, הופכות זאת לבלתי אפשרי.
הטבח האחרון בכנסיית דמשק ומה שקורה בטייבה ובגדה המערבית לא אומר שמה שקורה הוא "מלחמת דת". כן, זה קורע לב לראות אתרים קדושים מחוללים ומגודפים באלימות – אך מעל הכל, עלינו להגן ולשמור על חייהם של בני אדם חפים מפשע וחסרי הגנה.
חומרת המצב בארץ הקודש מתועדת היטב. התמונות והדיווחים מזעזעים ומעוררי זעם כאחד. כולנו קיווינו שהפגישות הבינלאומיות האחרונות יביאו קץ לאבסורד של מצב זה – אך דבר לא יצא מהן. גופים בינלאומיים נראים חסרי אונים לעצור את עליית מספר ההרוגים, ומצליחים רק להדגיש את כישלון האנושיות המשותפת שלנו.
להקהילה הבינלאומית חסרה האחריות הנדרשת, ולעתים קרובות מדי מושפעת מאינטרסים עצמיים ומצביעות.
משא ומתן לשלום מתנדנד בין תקווה לאכזבה. אלה הקוראים להפסקת אש חייבים לעשות זאת ביושרה ובדחיפות, במטרה אמיתית לעצור את האלימות – למנוע סבל נוסף מאלה שכבר סבלו יותר מדי.
שייעלם הרעב והצמא. שייפסק הניסיון לכלוא עם שלם בפינה קטנה באדמתו שלו.
טייבה פירושה "טוב" בערבית – ומכפר נוצרי אחרון זה יוצא מסר טוב באותה מידה: אחדות ושלום לכל תושבי ארץ הקודש. נוצרים, כיום מיעוט בארץ המשיח, נושאים את הבטחות הגואל כבר למעלה מאלפיים שנה. טייבה לא נסוגה – היא נשארת פתוחה, מסבירת פנים ומאוחדת בתקווה לדו-קיום בשלום בארצו של שר השלום.
