הסכנה של קונפליקט עולמי
מאת רוברטו צ'טרה
הסיכון ש"מלחמת עולם תלך ותגבר" הוא דבר שעליו התריע האפיפיור פרנציסקוס ואמר שהיא עלולה להתפתח לעימות גלובלי בקנה מידה מלא, וזה מעולם לא הורגש מציאותי יותר. התקיפה הישראלית על איראן בליל ה-13 ביוני מסמלת את ההסלמה החמורה ביותר במזרח התיכון מאז ה-7 באוקטובר 2023, ואת העיצוב מחדש של הנוף הגיאופוליטי באזור שבא בעקבותיה.
אין ספק שטהרן, תחת הנהגת האייתוללות, מהווה מזה זמן רב מקור לחוסר יציבות אזורי ואיום אמיתי על ביטחונה של ישראל. דוחות עדכניים של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (IAEA) הצביעו על התפתחויות מתקדמות יותר ויותר בתוכנית הגרעין האיראנית. עם זאת, השאלה הקריטית כעת היא האם הפעולה הצבאית של ישראל תכיל את האיום או תרחיב באופן מסוכן את הסכסוך, אולי אף מעבר לאזור.
חשש זה מודגש על ידי העמדה הדו-משמעית של ארצות הברית. לפני קצת יותר מחודשיים, ראש הממשלה נתניהו, במהלך ביקור בוושינגטון, הציע מבצע דומה אך נתקל בהתנגדות מצד הממשל האמריקאי, שהחל במקום זאת בשיחות דיפלומטיות עם טהראן. רגע זה סימן התפצלות ברורה בין האסטרטגיות הדיפלומטיות הישראליות והאמריקאיות. מאז, פגישות בין הנשיא לשעבר טראמפ ומדינות מפרץ מתונות התקבלו בקרירות על ידי ישראל, וכך גם עידוד אמריקאי למנהיג החדש של סוריה, אל-שארהא, גם כשהתקיפות של צה"ל על דמשק נמשכו. חשוב לציין, הנשיא טראמפ קורא לסיום המלחמה בעזה – קריאתו האחרונה הגיעה רק לפני שלושה ימים בשיחת טלפון עם נתניהו.
רקע זה הוביל אנליסטים רבים להציע שתקיפות האוויר של נתניהו נגד איראן נועדו לאלץ את וושינגטון לפעול על ידי הצגת עובדה מוגמרת. התגובה הראשונית של ארה"ב הייתה מעורבת: מזכיר המדינה, מרקו רוביו, מיהר להדגיש שהמבצע היה חד-צדדי ולא תואם עם ארה"ב, בעוד שהנשיא טראמפ פרסם מאוחר יותר תמיכה מלאה ב-X, ואף איים בהסלמה כוחנית יותר.
מעבר ליחסים עם ארה"ב, תזמון הפעולה של נתניהו הושפע ככל הנראה מכמה שיקולים נוספים. בראש ובראשונה, המטרה היא להסיט את תשומת הלב העולמית מהמלחמה המתמשכת בעזה. מבצעים צבאיים מתמשכים ואבדות אזרחים ברצועה עוררו גינוי בינלאומי, מבודדים את ישראל אפילו מבעלות בריתה המסורתיות באופן שלא נראה כמותו בהיסטוריה של המדינה בת כמעט 80 שנה.
רק שלושה ימים מהיום, האו"ם היה אמור לקיים ועידת שלום בניו יורק, בחסות צרפת וערב הסעודית, שם ציפו שהנשיא מקרון יודיע על הכרה אפשרית במדינה פלסטינית. אולם, בעקבות התקיפה הישראלית, מקרון ביטל את הפסגה, מה שמעיד כי ייתכן שמאמציו של נתניהו להחזיר את הנרטיב לאיראן – והרחק מעזה – הצליחו.
אסטרטגיה זו נראית מכוונת גם לחזית הפנים הישראלית, שם גובר התסכול הציבורי מהתנהלות הממשלה במלחמה. תחת מטח הרקטות שנפלו על תל אביב וירושלים, מתחים פוליטיים פנימיים – כולל איומים על משבר קואליציוני מצד מפלגות חרדיות וסיקור משפט השחיתות של נתניהו – נדחקו לרקע.
תומכי הפעולה הצבאית נגד איראן מגינים עליה כהכרחית ומוצדקת, ומציגים אותה כ"מלחמה צודקת" להבטחת הישרדותה של ישראל. אך תווית זו הדהדה פעמים רבות מדי בהיסטוריה הקרובה – בעיראק, באפגניסטן, בלוב ובתימן, שם התוצאות הפוליטיות והצבאיות התבררו כהרסניות. נראה שמעט מאוד נלמד.
הסלמה אחרונה זו חושפת שוב את כישלון המנהיגות, שאינה מסוגלת או אינה רוצה לחתור לדיפלומטיה. כפי שהזהיר אתמול הקוסטוס של ארץ הקודש, האב פרנצ'סקו פטון, בשרשה שלו בירושלים, מנהיגים כאלה נצרכים על ידי "תשוקה מלחמתית", שאינם מסוגלים לחפש פתרונות באמצעים אחרים מלבד מלחמה.
