האפיפיור ליאו משוחח עם ילדים: "תבנו גשרים מגיל צעיר"
ל'אוסרבטורה רומנו
"גם כילדים, אנחנו יכולים ללמוד להיות בוני גשרים ולחפש הזדמנויות לעזור לאחרים." זוהי אמונתו של האפיפיור ליאו ה-14, אשר, בתגובה לשאלות מילדים שפגש אתמול בוותיקן, עודד אותם לחפש ידידות עם ישוע על ידי השתתפות במיסה, קבלת השונה, ומחויבות לבניית שלום.
האירוע היה ביקור צהריים באולם פאולוס השישי, שם התאספו למעלה מ-300 משתתפים בתוכנית מחנה הקיץ השנתית של הוותיקן, ואליהם הצטרפו זמן קצר לפני כן מספר דומה של ילדים מאוקראינה שאורחו על ידי קריטס איטליאנה.
בתגובה לשלוש שאלות שהוצגו על ידי שלושה ילדים המייצגים קבוצות גיל שונות, האפיפיור ניהל דיאלוג בלתי פורמלי עם הנוכחים. אחד ממובילי האירוע הציג את היוזמה, הנערכת כעת זו השנה השישית. המתואמת על ידי הכהן הסלזיאני האב פרנקו פונטנה ומאורגנת באופן דומה למרכזי הנוער של ג'ון בוסקו הקדוש. נושא הדיונים במחנה הקיץ עוסקים באופן שבו ניתן לעזור לילדים להתגבר על דעות קדומות בעידן שבו לדבר נעשה קשה יותר, מה שנותן להם הזדמנות להתחבר ולשתף מילים, מחשבות ואף זמן משחק עם אחרים.
השתתפות במיסה בילדותו
השאלה הראשונה הגיעה מג'וליה, ששאלה אם האפיפיור הלך למיסה כילד. "בטח!" הוא ענה בהתלהבות. "תמיד, בכל יום ראשון, עם אמא ואבא." לאחר מכן שיתף זיכרונות מילדותו בשיקגו: "בסביבות גיל שש, הייתי גם נער מזבח בקהילה שלי. לפני שהלכנו לבית הספר – זה היה בית ספר קהילתי – היינו משתתפים במיסה של 6:30 בבוקר. אמא תמיד העירה אותנו ואמרה, "בואו נלך למיסה." לשרת במיסה היה משהו שהוא באמת נהנה ממנו. "מגיל צעיר, למדתי שישו תמיד קרוב, שהוא חברך הטוב ביותר, והמיסה הייתה דרך למצוא את החבר הזה, להיות עם ישוע – עוד לפני ההוחדה הראשונה שלי."
האפיפיור ליאו גם נזכר שבאותה תקופה המיסה הייתה בלטינית: "היינו צריכים ללמוד לטינית למיסה, אבל אז היא השתנתה לאנגלית עבורי מכיוון שנולדתי וגדלתי בארה"ב." עם זאת, הוא הדגיש, "מה שחשוב לא הייתה שפת הטקס, אלא החוויה של להיות עם ילדים אחרים המשרתים במיסה, הידידות, והקרבה הזו לישוע בכנסייה. תמיד היה משהו יפה."
בניית גשרים
לאחר מכן הגיעה שאלה מאדוארדו, שהתייחס לנושא מחנה הקיץ, שאל כיצד ילדים יכולים לקבל את השונה. האפיפיור בירך את הקבוצה האוקראינית באנגלית, וציין, "חוויות כאלה – מפגש עם אנשים ממדינות שונות, ארצות, שפות, עם כל כך הרבה הבדלים בינינו – חשובות מאוד." הוא עודד את הילדים לאמץ "את חווית המפגש, של מפגש זה עם זה, של כבוד הדדי, וללמוד להיות חברים זה עם זה."
כשהוא חוזר לאיטלקית עבור שאר הקבוצה, הוא הזכיר להם שאוקראינה היא "ארץ שסובלת מאוד בגלל המלחמה." כשדיבר על אתגרי התקשורת עקב הבדלי שפה, הוא הודה, "כן, זה יכול להיות קשה להבין זה את זה." אבל הוא הדגיש שכאשר יש הזדמנות לפגוש מישהו שונה, חיוני ללמוד כבוד הדדי. "אל תתמקדו בהבדלים," הוא אמר. "תראו איך לחיות מפגש עם כבוד הדדי – לבנות גשרים, לבנות חברות, להכיר בכך שכולנו יכולים להיות חברים, אחים, אחיות. בדרך זו, נוכל ללכת יחד ולהתקדם."
האפיפיור הודה שזה לא תמיד קל: "לפעמים זה דורש מאמץ מיוחד, כי אנחנו חושבים, 'הוא לא כמוני, היא שונה, לא מדברת כמוני... נראית שונה...'" ובכל זאת, הוא הדגיש את הצורך "ללמוד לכבד זה את זה, לדעת שאנחנו יכולים לחיות יחד כחברים."
עבודה למען השלום
לבסוף, דמיאנו חזר לנושא הסכסוך באוקראינה, ושאל מה צעירים יכולים לעשות כדי לבנות שלום. האפיפיור השיב ש"גם מגיל צעיר, כולנו יכולים ללמוד להיות בוני שלום וידידות." הוא הציע עצה מעשית: "אל תלכו למלחמה, אל תיכנסו לריבים, לעולם אל תקדמו שנאה. ישנם דברים קטנים רבים גם עבורכם – כמו כשאתם מסתכלים על מישהו וחושבים, 'אני אוהב את הנעליים האלה, ואין לי אותן...' ואז אתם מרגישים קנאה או משהו לא נעים בלב." במקום זאת, הוא אמר, "ישוע קורא לנו ללמוד להיות חברים, אחים ואחיות לכולם. בחוויה הזו, בין אם אנחנו איטלקים, אמריקאים, אוקראינים – לא משנה מהי ארצנו – כולנו בנים ובנות של אלוהים."
הוא דחק בהם ללמוד מילדותם "כבוד הדדי", "לראות את האחר כמישהו כמוני," ולהבין ש"הם לא כל כך שונים. 'הם מדברים שפה אחרת; אני לא יכול לדבר איתם' – זה לא נכון! יש גם מחוות נוספות. דרכים לגשת אל האחר. אתה יכול לחלוק קצת לחם, ולמצוא דרך לעזור."
האפיפיור ליאו ה-14 סיכם, "גם הקטן ביותר יכול להתחיל לחפש הזדמנויות להיות מקדם של שלום, ומקדם של ידידות ואהבה בקרב כולם."
