האפיפיור ביום ראשון של הדקלים: רחמיו של אלוהים קוראים לנו להיות מלאי חמלה
מאת תאדאוס ג'ונס
הקרדינל הארגנטינאי לאונרדו סנדרי, סגן הדיקן של המכללה לקרדינלים, ערך את חגיגת יום ראשון של הדקלים של ייסוריו של האדון בכיכר פטרוס הקדוש מטעם האפיפיור פרנציסקוס שכרגע החשיפה שלו למזג האוויר מוגבלת על מנת להמשיך בתהליך התאוששות ממצב בעיות הנשימה שלקה בהן. כארבעים אלף מאמינים נאספו בכיכר.
הקרדינל סנדרי קרא את הדרשה של במיסה המציינת את תחילת חגיגות השבוע הקדוש המנציחות את ייסוריו, מותו ותחייתו של האדון. האפיפיור פרנציסקוס הזכיר כיצד ביום ראשון של הדקלים, אנו זוכרים את ההמונים שקיבלו את פניו של ישוע בשמחה עם כניסתו לירושלים, ולאחר כמה ימים יצא מהעיר מורשע, ונושא את הצלב בנתיב של כאב וצער.
שמעון מקירנה
לאחר שהרהר בדמותו של שמעון מקירנה בסיפור הבשורה של היום, שנתפס על ידי החיילים הרומאים ונאלץ לשאת את הצלב של ישוע לזמן מה, האפיפיור בחן כיצד אדם זה נעשה מעורב אישית בייסורי האדון, גם אם הוא לא בחר בכך.
"הצלב של ישוע הופך לצלב של שמעון", הוא ציין. הוא אמר שפעולותיו של שמעון נראות אמביוולנטיות. הוא נאלץ לשאת את הצלב של ישוכ בדרך לגולגולתא, ובכך הפך להיות מעורב אישית בייסוריו של האדון גם אם זו לא הייתה הכוונה שלו. הוא הבחין כיצד שמעון מקירנה פועל, אך אינו מדבר, וכי אין דיאלוג בינו לבין ישוע, רק "העץ של הצלב".
תפקידו של שמעון בתולדות הישועה
כדי להבין את לבו של שמעון מקירנה, בין אם הייתה לו חמלה ובין אם לאו על ישוע נאלץ להשתתף בסבל שלו, עלינו להסתכל לתוך לבו, הציע האפיפיור. ו"בזמן שלבו של אלוהים תמיד פתוח, שמלא בכאב המגלה את רחמיו, לב האדם נשאר סגור". האם שמעון היה מרגיש כעס, רחמים, חמלה או אי נוחות, הרהר האפיפיור, אבל אנחנו לא יודעים. יחד עם זאת, אנו יודעים שהוא נשא את הצלב של ישוע שלקח על עצמו את חטאי האנושות כולה, המשיך האפיפיור.
עוזרים לשאת את הצלב אחד של השני
לאחר מכן הציע האפיפיור שנבחן בחיינו כיצד אנו יכולים ללכת בדרכו של שמעון שמלמד אותנו ש"ישוע בא לפגוש את כולם, בכל מצב". כל שעלינו לעשות הוא להסתכל סביבנו, הוא ציין, "המונים גדולים של גברים ונשים ששנאה ואלימות מחייבים ללכת בדרך לגולגולתא" בעולמנו, דרך ש"אלוהים עשה...למקום של גאולה" שהלך בה בעצמו, "נתן את חייו עבורנו".
"כמה שמעונים מקירנה יש בימים שלנו, הנושאים את צלב המשיח על כתפיהם! האם נוכל לזהות אותם? האם נוכל לראות את האדון בפניהם, פגועים מנטל המלחמה והמחסור? מול העוול המחריד של הרוע, לעולם אנחנו לא נושאים את הצלב של ישוע לשווא; להיפך, זו האהבה המוחשית ביותר שקיימת על מנת שנחלוק אותה."
איך הייסורים של ישוע הופכת לחמלה
לסיכום, האפיפיור הסביר כיצד כאשר אנו מושיטים את ידינו לאלו הסובלים, מרימים את אלו שנפלו, מחבקים את המיואשים, אנו מגלים כיצד "הייסורים של ישוע הופכים לחמלה" שבאה לידי ביטוי היום. במהלך השבוע הקדוש, הוא הציע לנו להסתכל על חיינו שלנו, כיצד לחוות את "נס הרחמים הגדול" של אלוהים ונוכל לשאת את הצלב שלנו, "אבל גם את הצלב של הסובלים מסביבנו", אפילו אם זה של איזה אדם אלמוני שאנו מוצאים בדרך שלנו, וכך להפוך "להיות שמעון מקירנה עבור אחרים".